
30 שנה לבג"ץ אליס מילר
נקודת המפנה המשמעותית ביותר בשירות הנשים בצה"ל התרחשה בפסיקת בית המשפט העליון
בבג"ץ אליס מילר (1995) ובתיקון חוק שירות הביטחון בעקבותיה (2000).

אליס מילר הגישה את עתירתה לבג"ץ לאחר שהצבא דחה את בקשתה להתמיין לקורס טיס בשל היותה אישה. בג"ץ קבע כי לנשים יש זכות לשוויון בשירותן הצבאי, הן פורמלית והן באופן מעשי, וכי מדיניות הצבא המונעת מהן לשרת בתפקיד טייסות רק בשל מינן היא פסולה. לפסיקה זו נודעה השפעה עמוקה על היחידות שצה"ל הורה לפתוח בפני נשים, כולל אלו שהיו עד אז תחת מונופול גברי. המפנה שיצר פסק הדין לא התמקד רק במישור הפרוצדורלי. בפסיקתו הורה בית המשפט לצה"ל לשלב נשים בשורותיו לא רק כפונקציה של צורכי הגנה וביטחון אלא גם מתוך מחויבות לעקרון השוויון.
כך ציינה כבוד השופטת שטרסברג-כהן בפסיקה: "בהתנגשות בין ערך השוויון לבין ערך בטחון המדינה כפועל יוצא מצורכי הצבא, ניתן לראות את ביטחון המדינה כערך עדיף ובעל מעמד גבוה ממעמדו של ערך השוויון, על-אף חשיבותו של האחרון. אלא שביטחון המדינה איננו מילת קסם, ועדיפותו אינה קמה בכל מקרה ובכל נסיבות שהן ואינה שווה בכל רמה של ביטחון ושל פגיעה בו״.
ועוד הוסיפה: ״חברה המכבדת את ערכי היסוד שלה ואת זכויות היסוד של חבריה צריכה להיות מוכנה לשלם מחיר סביר על מנת שערך השוויון לא יעמוד ככלי ריק מתוכן״.
ב-1 בינואר 2000, בעקבות פסיקת בג״ץ, התקבל תיקון לחוק שירות ביטחון שקבע כי לכל אישה יש זכות שווה לזכותו של גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי, אלא אם הדבר מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד. התפקיד הראשון שנפתח לשירות נשים היה טיס, ולאחריו נפתחו בהדרגה עוד תפקידים כגון חובלות, לוחמות מג"

