שנתיים ל-7 באוקטובר

שנתיים ל- 7.10.23 || חברות פורום דבורה מציגות את נקודת מבטן המקצועית על המצב הביטחוני, המדיני והחברתי של ישראל

אוקטובר 2025 : בין אתגרים להצלחות, בין כאב לתקווה

שנתיים אחרי|| אל"ם (במיל') מירי אייזן

ממייסדות פורום דבורה, עמיתה בכירה ב- ICT

"שנתיים חלפו מאז היום שטלטל את כולנו.

מדינת ישראל הצליחה להשתמש בעוצמה הצבאית שלה כדי לחולל שינוי עמוק במזרח התיכון – כולל שינויי משטר בסוריה ובלבנון.

אבל את ההישגים הצבאיים לא הצליחה ישראל לתרגם להישגים בזירה הדיפלומטית – לא לטובת המדינה, לא למען החטופים, ולא למען עתיד רצועת עזה".

לצפייה בדבריה לחצו כאן

שנתיים אחרי || אל"ם (במיל') עו"ד פנינה שרביט ברוך

יו"ר ועד מנהל פורום דבורה

"מיד לאחר אותו יום נורא, זכינו בישראל לתמיכה רחבה מהקהילה הבינלאומית. העולם עמד לצדנו, הכיר בעומק הפגיעה ובזכותנו להגן על עצמנו.

אבל שנתיים אחרי – המצב שונה. קולות הביקורת גוברים, וישראל מוצאת את עצמה הולכת ומתרחקת מהעולם.

הביקורת מגיעה משני כיוונים:

מצד אחד – תנועות פרוגרסיביות, תקשורת בינלאומית חד־צדדית וגורמים כמו האו״ם, המציגים תמונה מעוותת של המציאות.

ומצד שני – דווקא מתומכיה של ישראל בעולם החופשי, המביעים דאגה עמוקה מהסבל בעזה, מהתמונות שהם רואים, ומהקולות שנשמעים כאן – בעיקר מקרב הדרג המדיני.

צעדים בכיוון של סיפוח או גירוש המוני – מעמידים אותנו בסכנה אמיתית: לא רק מדינית, אלא מוסרית.

אם נרצה לשמור על ישראל כמדינה צודקת, חזקה ולגיטימית בעיני העולם – עלינו לשוב ולבחון את דרכנו".

לצפייה בדבריה לחצו כאן

שנתיים אחרי || אל"ם (במיל') עדי ברשדסקי

דירקטורית, מומחית בתחום האסטרטגיה הבטחונית

"ב־7 באוקטובר, 12 מבני משפחה אחת נעלמו ברגע אחד.

שלושה נרצחו בקיבוץ בארי, שבעה נחטפו משם, ועוד שניים נחטפו מקיבוץ נחל עוז.

את המשפחה הזו ליוויתי מהרגע הראשון – עד לחזרתם של תשעה מבין החטופים הביתה בשלום.

אני מלווה משפחות נוספות, ואמשיך לעשות זאת עד שכולם יחזרו.

המשפחות והחטופים הם בעיניי גיבורים .

וגיבורי העל? אלה אותם חיילים בסדיר, בקבע ובמילואים, שמבצעים מאות ימים של משימות כדי להגן על המדינה ולשחרר את החטופים.

זו שליחות. זו מחויבות. ואני שם – עבורם, 24/7".

לצפייה בדבריה לחצו כאן

שנתיים אחרי ||  ניצב משנה (בדימוס) מירי פלד

"בימים הראשונים אחרי ה־7 באוקטובר, במתחם שורה – המקום שאליו הובאו הגופות מכל הזירות – נחשפה עוצמה נשית יוצאת דופן. את המערך ניהלו שתי נשים בדרגת תת־ניצב, שהובילו את הפעילות בשטח במקצועיות מדהימה ובקור רוח נדיר בזמן אמת.

הן הבינו מיד עד כמה חיוני לשלב במתחם אנשי חוסן – מתנדבים ומטפלים – כדי לתמוך בשוטרים שנחשפו למראות הקשים ביותר. זו הייתה הוכחה חיה ומשכנעת לחשיבותן של נשים בתפקידי מפתח, גם ברגעים הקשים ביותר, שילוב נשים במוקדי קבלת ההחלטות נדרשת יותר מתמיד !".

לצפייה בדבריה לחצו כאן

שנתיים אחרי || אופיר דיין

חוקרת ב- INSS

"שנתיים חלפו מאז אותו יום נורא, ישראל נכשלה בתקופה הזו במערכה התדמיתית – חזית חשובה לא פחות מהצבאית. הכישלון הזה משפיע על כולנו: על המדינה, על האזרחים, ועל הקהילות היהודיות בתפוצות שנאלצות להתמודד עם גל אנטישמיות ודה־לגיטימציה גובר.

אני מאמינה שעל המדינה להקצות תקציבים ייעודיים לנושא, ולהכשיר כוח אדם מקצועי ומסור שיידע לספר את הסיפור הישראלי בצורה חכמה ומשפיעה. צעדים אלה יסייעו לנו לשקם את קשריה של מדינת ישראל עם מדינות העולם, בראשן ארצות הברית, ולשנות את המציאות שאנו חיות וחיים בה. "

לצפייה בדבריה לחצו כאן

שנתיים אחרי || עפרה אש

מנכ"לית פורום דבורה

"היו נשים לוחמות גם בעבר – אבל הפעם, במלחמה הזו, הנשים הובילו.

הן פיקדו, הצילו חיים, פגעו באויב – באוויר, בים וביבשה – בעוצמה שלא נראתה כמותה בעבר.

כיום, נשים מהוות 21% ממערך הלוחמה של צה״ל.

זהו הישג אדיר – אך הוא רק ההתחלה.

אנו קוראות לרמטכ"ל להמשיך ולהוביל שינוי אמיץ: לפתוח תפקידי לוחמה נוספים לנשים,

ולשלבן בתפקידי פיקוד בכירים ובאגפים המבצעיים בכל זרועות צה"ל".

לצפייה בדבריה לחצו כאן

שנתיים אחרי || סימה שיין

לשעבר ראש מחלקת המחקר במוסד, ממייסדות פורום דבורה

"שנתיים אחרי, קשה לשכוח את עוצמת הפגיעה שחמאס הנחית עלינו – באובדן הנורא של חיי אדם, בפצועים, ובחטופים. אבל גורמי הביטחון, ובראשם צה״ל, התעשתו במהירות והפכו את הקערה על פיה.

חמאס פגוע והרוס, כושר ההרתעה של חיזבאללה נשחק בכל הרמות, תכנית הגרעין האיראנית ספגה פגיעה ממשית, ואסד כבר לא חלק מהמשוואה.

אנו רואים היום תמונה חדשה במזרח התיכון – ישראל חזקה, יוזמת ומרתיעה.

אבל דווקא על רקע ההצלחות הללו – בולט הכישלון המדיני.

במקום לחזק את מעמדה של ישראל, האזור מבוהל ממנה.

מדינות רואות בישראל גוף לא יציב, לא צפוי – ועלולות להתרחק".

לצפייה בדבריה לחצו כאן

שנתיים אחרי ||סא"ל (במיל') שרית זהבי

מייסדת מרכז עלמא

"עברו שנתיים מאז ה־7 באוקטובר, והמסר שלי נותר ברור:

הדבר החשוב ביותר הוא לא לחזור בשום אופן ל־6 באוקטובר.

מדינת ישראל חייבת להבטיח שהאויבים שלה – בלבנון, בסוריה ובכל הגבולות – לא ישובו לפתח יכולות שמאיימות על אזרחיה, ובמיוחד על התושבים החיים סמוך לגבול.

אסור לנו לאפשר לשיקום הכוח הצבאי של מי שמבקש לפגוע בנו.

זו לא רק סוגיה ביטחונית – זו אחריות לאומית".

לצפייה בדבריה לחצו כאן

שנתיים אחרי ||אל"ם (במיל') טל רוזין

מומחית בתהליכי חוסן וחירום

"בשנתיים האחרונות כולנו נעים בין התכווצות להתרחבות – בין כאב לתקווה, שני קצוות שנוכחים בחיינו כמעט בכל יום. למדתי שחוסן מתחיל מלמטה – מן הפרט.

גם במצב חירום, ואולי דווקא בו, יש לנו הזדמנות לצמוח מתוך הכאב:

לעשות טוב, לפעול מתוך שליחות, ולמצוא משמעות גם בתוך הקושי.

זו העת לבנות תכנית עבודה חדשה – כזו שנותנת מקום לכאב, מאפשרת לנו להכיל אותו, ולצמוח ממנו יחד כחברה וכקהילה. שנתיים אחרי – אנחנו כאן, עם כאב, עם תקווה, ועם אמונה גדולה בכוח לצמוח מחדש".

לצפייה בדבריה לחצו כאן